• Facebook - Grey Circle
  • Pinterest - Grey Circle
  • Instagram - Grey Circle

האם זה גורם לי אושר?

אוגוסט היה לוהט מכל הבחינות.

ההחלטה לצלם בכל בוקר פתחה אצלי צ'אקרה יצירתית.

 

כל יום הפך לסיפור מרתק ואני, כמו חוקרת, בוחנת מהו רגע השיא שלו ומתעדת אותו.

 

למדתי שהמציאות שלי, למרות שהנוף מסביבי משתנה, נשארת די זהה.
פינת עבודה, חדר שינה, מטבח. אני בוחרת לשים את הפוקוס בכל פעם על משהו אחר. למקד מבט.

 

"המממ... מה אצלם הבוקר?"

 

מצאתי שכדי להגיע לפוקוס במצלמה אני חייבת להכנס לפוקוס גם בחיים.

המחשבה על אובייקט לצילום גרמה לי לבחון את הסביבה שלי, מבפנים ובחוץ, ולחשוב בקפידה מה הכי חשוב לי הבוקר. "הבוקר אני עובדת על פרויקט חדש", "הבוקר אני בדרך לפגישה", "הבוקר אני מתכננת את השבוע". היו בקרים קצת יותר מבלבלים שאילצו אותי להיות ממש כנה עם עצמי ואיתכן; "הבוקר אני בוהה בארגזים", "הבוקר אני נחה" או "הבוקר אני אוכלת סלט."

 

המחווה לסזאן גרמה לי "לבוא לעבודה".

לא בכל יום יש מוזה, לא בכל יום יש משהו מיוחד לצלם או חשק לשלוף את המצלמה אבל בכל יום אני יכולה לבחור, אפילו אם רק לשניה או שתיים, להסתכל על דברים קצת אחרת.

 

 מארי קונדו לעומת זאת, היא איתגרה אותי ממש!

 

כמו בסנכרון מושלם עם היקום (ועם עקרונות השיטה), המוביל עשה טעות וסיפק עשרה ארגזים פחות משביקשנו.

 

ניפוי תכולת הבית הפך לקשוח יותר מצ'אק נוריס.

הטעות הזו גרמה לנו להיות קשובים לעצמנו בטריליון אחוזים יותר ממה שאי פעם תכננו ולארוז באמת אך ורק את מה שנחוץ.

 

תכולת הארונות והמגירות נשפכה החוצה ונשאלה השאלה: "האם זה גורם לי אושר?"

 

שמתי לב שיש כמה סוגים של אושר.

 

יש אושר חושי; האם זה גורם לי להרגיש טוב? האם זה נראה טוב? האם זה מריח טוב? האם אני רואה את עצמי ממשיכה להשתמש בזה באהבה בעוד כמה שנים טובות?

ויש אושר פרקטי; האם זה שימושי לי? האם אני עדיין צריכה את זה? האם יש לזה תחליף במידה ואפטר מזה?

 

ים של פריטים הועברו לתרומה; רהיטים, בגדים, ספרים.

אושר חושי, אושר פרקטי, מה שלא גורם אושר עבר הלאה;

One woman's trash is another woman's treasure.

 

הכל היה טוב כל עוד היה מדובר בפריטים שימושיים.

ברגע שהגעתי למזכרות ואוספים נאלמתי דום.

 

ציורים ישנים, סיפורים ושירים שכתבתי, מחברת של תכנוני החתונה, אוסף גלויות, מפות מטיולים בחו"ל ובארץ. האם זה גורם לי אושר? כן! כל כך כן. האם זה חיוני לחיים שלי? כלל וכלל לא. למעשה, זה עובר איתי מדירה לדירה ובכל דירה יושב בארגז.

 

להגיד לכן שנפטרתי מכל הממורביליה הזו? בשום פנים ואופן לא.

מארי קונדו בפירוש אומרת שלא לזרוק אוספים או מזכרות שעושים לנו טוב בלב, ואין ספק שזה המצב.

עם זאת, לא מצאתי מענה בשיטת הקונמארי לשטח האפור הזה.

 

יישום השיטה גרם לי להבין שלהוציא מאפשר לנו להכניס מבלי להחנק.

פינוי הדברים המיותרים מפנה מקום לדברים חדשים, להרפתקאות חדשות לאוויר לנשימה.

זה בהחלט גורם אושר!

 

ספטמבר מגיע, ואני מרגישה שהוא מביא עמו רוחות סתוויות של שינוי ואהבה.

מה יהיו משימות האושר של החודש הנפלא הזה?

 

1. להתארגן בכל בוקר כאילו אני יוצאת לפגישה חשובה

2. למצוא את ארוחת הבוקר המושלמת

 

הסטודיו שלי נמצא בתוך הבית.

למעשה, מה שמפריד בינו לבין חלל המחיה זה רק כמה מרצפות בודדות ומיינדסט.

 

אני לא עובדת בפיג'מה, אבל באותה מידה גם לא משקיעה בלוק הורס ביום שבו אני עובדת מהבית.

 

מעניין אותי לבדוק האם או עד כמה ההחלטה להגיע לסטודיו לבושה ומאורגנת כאילו אני מגיעה לפגישה חשובה תשפיע על העשיה שלי.

 

אני מתכוונת לנהל יומן פרודוקטיביות ולבדוק:

- האם זה משפר את מצב הרוח?

- האם זה גורם לי להרגיש יותר יעילה?

- האם זה גורם לי להיות אפקטיבית יותר?

את הממצאים אעלה כאן בסוף החודש.

 

ארוחת הבוקר היא נושא שמעסיק אותי לאחרונה.

בתור אחת שרגישה לכל מה שטעים, קשה נורא למצוא נחמה בארוחת בוקר שהיא גם נטולת גלוטן, גם נטולת לקטוז וגם צמחונית. לאחרונה, הורדתי גם סוכר מתוך המשוואה, פשוט כי סוכר הוא רע! הוא מנפח, הוא גורם לאקנה, הוא ממכר. מי צריך את הסוכר הזה בכלל?

 

מי צריך את הסוכר הזה בכלל?

ובכן, מסתבר שיש סוכר בכל מקום, אפילו בדברים שנדמה לנו שאין בהם סוכר.

ארוחת בוקר של פרוסת עוגה, פשטידה או אפילו סנדביץ' אבוקדו - כולם ירדו מהתפריט בגלל הסוכר.

 

האינטרנט מציע מיליון ואחד מתכונים נטולי, נטולי ונטולי; של לחמים, של עוגיות, של מאפים.

אני מתכוונת למצוא את המתכון לארוחת בוקר מנצחת!

 

זה המקום שבו אתן נכנסות לפעולה!

 

אם יש לכן מתכון לארוחת בוקר מדהימה, או אם אתן רוצות להשתתף ולנסות להתלבש בכל בוקר לעבודה מהבית כאילו אתן יוצאות לפגישה חשובה - זה המקום שלכן לשתף בתגובות את החוויות שלכן, את התבונה והמחשבות שלכן והאם זה גורם לכן לאושר, כמובן :)

 

 

ואיך אפשר שלא לסיים את הפוסט בשיר, שמתנגן לי בראש מהרגע שבו התמקמתי במקום החדש:
John Denver - Take me home, Country roads
https://www.youtube.com/watch?v=1vrEljMfXYo

 

נשיקות,

אושרה

 

נ"ב

את התמונות מפרויקט המחווה לסזאן אפשר כמובן למצוא גם בפרופיל האינסטגרטגרם שלי, כאן:
www.instagram.com/oshra_designs

Please reload

מעודכנת, תמיד!

רוצות לקבל עדכונים לדוא"ל?

הי :) שמי אושרה פחימה-שמש ואני מולטיפוטנציאליסטית!

מה זה אומר?

זה אומר שיש לי מיליון וחמש תחומי עניין ואני לא מהססת לבדוק ולגלות דברים חדשים :) אני מעצבת זהות חזותית, עוסקת בגרפיקה, מתמחה במיתוג; עסקי וגם אישי, מרצה, כותבת המון ותמיד חורשת רעיונות ומחפשת את הפרויקט הבא שלי.

בת 37, גרה בבנימינה, נשואה לעמרי. אופטימית נצחית, מילניאלית גאה, סקרנית מטבעי, גיקית מגניבה שאוהבת לטרוף את העולם עם סכין, מזלג ונימוסי שולחן.

אושר והגשמה מעסיקים אותי בכל יום. אני מאמינה שאושר הוא לא מקרי, אנחנו מעצבים את המציאות שלנו! החלטתי לצאת למסע בעקבות האושר; לחקור אותו, להכנס בו, לבחון אותו ולספר לכם כאן על המיתוסים שנופצו, על התהליך ועל התובנות.

שמחה להכיר אתכם :)

רוצה לשתות איתי קפה בכל בוקר?

הצטרפי לקהילת הפייסבוק שלי :)

מאי 2019

בודקת מה מניע אותנו לפעולה

Please reload

Please reload